היום, פיצוח!
חשבתי על דברים שמיכל אמרה, ודברים ששירה אמרה.
שאלתי את עצמי (שוב) מהם היסודות של העבודה שלי.
מהן האיכויות, הכישורים המרכזיים שאני מביאה לעבודה, ושאני מבקשת לתרגל ולשפר לאורך כל העשייה שלי.
ועניתי לעצמי.
נוכחות.
והתבוננות.
נוכחות, הדבר החמקמק הזה. שכל פעם שאני מנסה להגדיר אותו הוא מרגיש ניו אייג' או כללי לגמרי, או ג'יבריש מוחלט, או התייפיפות יומרנית.
אבל נגיד בכל זאת, נוכחות. מלאה. שקטה, קשובה, פתוחה.
נוכחות בגוף. נוכחות במרחב. נוכחות במפגש עם האחר.
אני מתרגלת את זה עם עצמי (מדיטציה, יוגה, אמנות המופע, אלתור, הכל) ואני גם מחפשת את זה ביצירות שלי. איך היצירה (הפעולה, המפגש, הדימוי) מזמינה ומזמנת נוכחות מכל המתבוננים בה. מכל החווים אותה?
התבוננות. בפרטים הקטנים. בעולם. בחושים - בטעם, בריח, במרקם, בצליל. בעצמי. באחר.
כי הפרטים הקטנים עושים את הכל. כי שם נמצא הסוד, האוצר, העושר.
וגם כי מעשה האמנות היא מעשה של בחירת פרטים קטנים ומדוייקים.
התבוננות היא מעשה של איסוף ראיות, של עיבוי הארכיון, של הקלטת צלילים לסימפול.
אוקיי, אז אלה הן שניים מעמודי הטווח של האמנות שלי.
איך אני מתרגלת אותן, אחת נוכחות ואחת התבוננות?
ואז פשוט אמרתי לעצמי - בדרכי לירושלים באוטו עם מזגן חלש וחריקות בהילוך שני:
תספרי להם קצת - ותנסי שזה לא יהיה יומרני - על נוכחות והתבוננות מבחינתך.
ואז תזמיני אותם לתרגל את זה איתך.
תרגול נשימה ותשומת לב לגוף - הכי בסיסי שיש לך.
ותרגילים של התבוננות ותיאור של הפרטים הקטנים.
התרגיל שגנבתי מיעל שגנבה אותו מיהושוע סובול, ועוד תרגיל שאולי המצאתי ואולי גנבתי גם אני ממישהו. לתאר. לתאר את הדברים שראית היום ולתאר את כל מה שעשית מהרגע שפקחת עיניים.
אז ישבנו במסדרון פנימי של הקניון, על כיסאות כתר לבנות. נשמנו ביחד, הקשבנו והתבוננו בפרטים הקטנים.
היום ראיתי אמא מחזיקה לבת שלה ביד לפני מעבר חצייה.
היום ראיתי את אשתי ישנה במיטה.
היום ראיתי את הציפור אוספת פירורים מהמדרכה.
היום ראיתי מישהו מחייך מכל הלב.
אבוהיי אוכל בדיוק שתי עוגיות עם הקפה של הבוקר.
אני מציעה את המיטה לפני שאני מכינה קפה, וזה מוצא חן בעיניו.
מאיר ואני יושבים ונושמים ביחד באמצע יום עבודה, במסדרון ההנהלה שמאחורי הקלעים של הקניון.
מישהו מתעצבן על ארז כי הוא לא מכניס אותו בלי מסכה, וארז מסתכל עליי במבט של "הנה, לדוגמא"
כולם מספרים לי על לקוחות שמביאים להם קפה מתנה, איך ההנהלה פה דואגת להם ובעצם, איך, בסך הכל, אנשים אדיבים ואומרים תודה ויום טוב.
אני מודה שהופתעתי לגלות כמה ביתי הקניון יכול להיות.